אם מישהו מכם מתחפש+מחפש אותנו השבוע, אז ככה השבוע שלנו נראה, מקווים שנתראה עם כמה שיותר מכם. כל ההופעות חינמיות כי פורים זה פורים. (ויש גם כמה סודות למטה, שלא נהוג לפרסם בפייסבוק, כדי לא לקלקל פאסון, אבל הייתי חייבת להרביץ כמה קיטורים)

בחמישי 17.3 מחממים את איפה הילד בביט
בשישי 18.3 בבוקר בפורימון של תיכון נבון בחולון (אם אתם לא תלמידי התיכון אז אין לי מושג מה זה אומר לכם).
בשישי בצהריים חוזרים לת"א ומופיעים ב13:30 בקונטיינר ביפו.
במוצ"ש בסביבות 23:30 נעלה להופיע על במה במסיבת הרחוב השנתית בפלורנטין, עם הבדל יחיד-הפעם היא גם מאושרת על ידי העירייה !!

***והנה כמה סודות שמורים במערכת רק לחברי הבלוג***
מדובר בשתי דרמות, להוציא את הצונאמי ביפן, שעוד לא ברור איך נתמודד איתן, והאם הן אכן יגרמו לכדור הארץ לזוז 10 סנטימ הצידה-
1 – הקול שלי הלך ונעלם השבוע. נעלם. בקטע של לחישות. תגידו שזה הסטרס הכללי, תגידו שזה הסופש הקודם עם מליון ההופעות, תגידו שאני צורחת יותר מדי, תגידו שאני לא מחממת את הקול כמו שצריך, תגידו שסתם חיפשתי תירוץ לא לשיר ביומולדת של אמא טלי. תגידו מה שתגידו  אבל זה מאוד מפחיד. (סמס שכתבתי לאורצ'ה "הגוף שלי מוותר", בזמן ששוכבת על הגב במיטה, לא מצליחה לדבר, מרגישה שהלב שלי הולך ומאט, ושהחדר נוזל לי מהידיים. רגעים קשים). ורק עכשיו עושה הקול סימנים של חוזר. אני עוד לא מרשה לעצמי לדבר לכן אין לי באמת מושג מה מצבו והאם הוא שב אליי בצעדי ענק או שמא ההופעות הקרובות יהיו בסימן "קריוקי עם חתיכים!!" ? יש לי שלושה ימים של גוגל מוגל לפרצוף ולהחזיק אצבעות ממש חזק.
2 – איך אני אגיד את זה. אין לנו עדיין תחפושות. שנה שעברה, נימי ופודי שיחקו אותה וחיפשו את כולנו לדבורים, אני הייתי הדבורה איה והייתה לי חצאית צהובה עם נקודות, נימי היה דבורה שחקנית כדורסל, גילי היה דבורה בלרינה ברבור שחור עם טוטו והכל, פודי היה דבורה גיבורת-על עם תחתונים על הגרביוניים. לכולנו היו גרביוניים, כנפיים, ומחושים, המחושים שלי היו הכי גדולים, כי היה רק זוג אחד גדול וכולם ידעו שאם לא אקבל אותו-אבכה. מה יהיה השנה. האם תהיה לנו תחפושת ?!? (כי מבחינתי, מי שלא מתחפש בפורים הוא מי שמתכחש לפנטזיות המיניות שלו. למשל, הפנטזיה המינית שלי-לזכות באוסקר)

?!?! ?!?! %$%$?^?&*%? ????? ?%$?? ?!?!?! *&&$#%$^ ?…….
אני מקווה שאתם במתח כמו שאני במתח.
( אגב, ככה זה נראה כל יום. רק שביום רגיל בו מיתרי הקול שלי שמישים אני יכולה למצוא אומלל תורן ולצווח לו בטלפון עד שנרגעת. היום כאשר אין ביכולתי לדבר, וגילי ונימי לא משתפים פעולה בצ'אט בחלון השני (!!!!!), אני משתמשת בכם חברי הבלוג. ואם יש פה מישהו מכם שהגיע עד הסוף – התנצלותי הכנה. )

נשיקות ופורים שמח.

היי כולם.

אז ככה, נתחיל בפרטים הרשמיים – א. ההשקה של אלבום הבכורה שלנו הכי קרובה בעולם (אם מישהו עוד לא הבחין..),  מי שילחץ על התמונה יגיע לאתר ממנו ניתן לרכוש כרטיסים לבארבי, כולל הדיסק המיוחל !!1

ב. אם אתם לא בקטע של פלסטיק, ועוד לא הורדתם את האלבום מוואלה, תתביישו לכם. ואחרי שתתגברו על הבושה- הנה לכם הלינק-

וכעת- בימים האחרונים אנחנו לא יוצאים אחד מהתחת של השני. כל היום חזרות ואירגונים. מהבוקר עד הלילה. התמונה המצטיירת נראית ככה פחות או יותר : יש חולדה בחדר החזרות. עדיין. מה שגורם לצחנה בלתי אפשרית ולפחד אישי שלי שהנה עוד שניה היא מתנפלת עליי וטורפת אותי. אני ונימי רבים ומשלימים רבים ומשלימים בממוצע שבע פעמים ביום. כעונש נימי הלך לתלות פוסטרים בכל העיר (טוב. לא בדיוק. אבל פחדתי להגיד שמנים), פודי שוקד על מערכת התופים שלו, עד ההשקה יהיו לו טמטמים מעופפים ומצילות עם קרניים קולטות ברקים ולייזר, לעומתו, המגבר גיטרה שלי נדפק , בקטע של לא נדלק אפילו (אגב, אני מוכרת מגבר אם מישהו בעניין ! ), וכלכך אין זמן גם לזה עכשיו שאנחנו פשוט בהכחשה שאין מגבר, גילי עסוק כל היום בשחייה ויוגה ואם מתפנה לו קצת זמן בין היוגה לשחייה ליוגה לשחייה הוא מחפש את החולדה.

נ.ב מספר 1:

החולדה לא נמצאה !

נ.ב. מספר 2:

לעשות אתנד בפייסבוק מיד!

סיני גז , באתר מדליק למדי, מעביר את השאלון שלו בין כל מיני אנשים תרבות, טלויזיה, יוצרים, מוזhקאים, עיתונאים , וכו וכו.

גם אני עניתי על השאלון – תלחצו על התמונה.

בערב סוכות, יום שישי, התארחנו בתחנת השידור של גלי צהל, בתוכנית "שישי חם" אותה מגישים חן אטיאס וגל בן החיים.
היה כייף ומצחיק ומלא באווירת חג . קישקשנו ובירברנו . על הלהקה, על הדיסק שעומד לצאת בקרוב, וגם על ערב המחווה לחווה אלברשטיין (שהתקיים אתמול בצוותא, והיה הכי מרגש בעולם כולו. אבל זה כבר שייך לפוסט אחר).
חן וגל וכל החבר'ה בתחנה היו הכי חמודים בארץ !
והכי כייף היה שניגנו שני שירים, בביצוע אקוסטי (זה מה שהתאפשר מפאת מגבלה טכנית ואיכלוסית) – "אולי" והקאבר שלנו ל"לונדון" (במסגרת המופע "בנות חווה"). זה היה ממש ספונטני ומאולתר. בעצם, לא רק פעם ראשונה ש"כל החתיכים" מבצעים שיר אקוסטי בפרהסיה, ככה, ללא בושה. אלא גם פעם ראשונה שאנחנו בעצמינו שומעים את עצמינו בצורה הזאת. היינו די בהלם. (: בסוף השעה פירגנו והשמיעו גם את ההקלטה של מתישהו.
בקיצור, היה פשוט כייף (גל בן ) חיים. (לא. זה לא היה מצחיק מצידי)

שמנו פה את כככללל ההקלטה. את מוזמנים להקשיב ולדמיין שעכשיו יום שישי- ערב סוכות. אז חג שמח !

The life aquatic with steve zissou – 2004 – trailer
מסרטיו של הבמאי האהוב ווס אנדרסון , שיצר הרבה קומדיות הזויות אחרות .
הקאסט כולל כמה מהשחקנים האהובים עליי – ביל מארי, קייט בלאנשט, גף גולדבלום, אואן ווילסון ועוד.
הסרט מספר על קורותיהם של צוות מדענים שמצלמים סרטים דוקומנטריים בסגנון נשיונל ג'יאגרפי'ק . הם משייטים במיימי האוקינוס במסעות מחקר שונים. למעשה תהילתם חלפה עברה, והם הזדקנו והתעייפו מאז ימי הזוהר של סרטי הטבע בשנות ה70. בהנהגת הקפטיין המפוקפק, אך היהיר, סטיב זיסו (ביל מארי) הם בעצם רק מחפשים אקשן והמיקוד במחקר המדעי כבר מזמן אבד. במסעם האחרון, נהרג או יותר נכון נטרף באכזריות ע"י כריש מזן נכחד, חברו הטוב ביותר של קפטן זיסו, אסטבאן. סטיב מחליט לצאת למסע אחרון למצוא את הכריש הנדיר או כפי שהוא מגדיר את מטרת המסע בפתיחה הגאונית של הסרט. "אני יוצא למסע למצוא את הכריש שטרף את החבר שלי ולהרוג אותו, אני לא יודע איך עדיין, אולי עם דינמיט". וכשהוא נשאל מהי בעצם הסיבה להרוג כריש מזן נכחד הוא משיב בפשטות – "נקמה".
העלילה מסתבכת כאל המסע מצטרף בנו המשוער של סטיב, נד (אואן ווילסון)  סטיב שכיאה לקפטיין בגילו המתקדם השאיר אשה מחכה בכל נמל, מתקשה לקבל את בנו האובד, ובמיוחד מתקשה להתמודד עם רגשותיו בצורה מעוררת רחמים.
וזאת באמת רק ההתחלה. הסרט מתאפיין בנקיון אמנותי אסטטי והומור שחור חד כתער. העולם שיוצר ווס אנדרסון בלייף אקוואטיק מרגיש הזוי ומגוחך בצורה כל כך אנושית. כשמביטים על מה שהולך שם מקרוב זה עצוב ומעורר רחמים וכשמביטים מרחוק זה מצחיק בצורה מטורפת כמו שקומדיה טובה צריכה להיות. מומלץ.

I'm Not There – 2007 – trailer
אולי רבים ראו את הסרט הזה אבל בכל זאת.  גם סרט שכולל שחקנים רבים ומעולים כגון הית' לדג'ר, קריסטיאן בייל, קייט בלנשט ועוד רבים. הסרט נוגע בחייו ופועלו של בוב דילן. מי שלא מכיר את דילן, אמממ כדאי לו לקחת את עצמו בידיים ולהכיר את אחת הדמויות הכי בולטות בעולם התרבות במאה השנים האחרונות, דמותו וחייו הן חידה בפני עצמה וגם שיריו נוגעים במציאות ומתרחקים ממנה, האמת תמיד נשארת מסתורית, אבל תמיד יש  איזשהו קסם, שמושך אותך פנימה, ואתה פשוט מאמין לבנאדם הזה. כשהוא נאיבי, וכשהוא ציני אולי מוצא את עצמך בתוך מה שהוא אומר אפילו שלפעמים אין לך מושג על מה לעזאזל הוא מדבר הקסם הזה הוא מה שעושה את השירים שלו חזקים יותר ממושגים גשמיים, יותר מהגדרות, שהלא נתפס הוא הסקס אפיל של כל העניין,
ובכן אחרי ההקדמה הזאת, …. הסרט מנסה לתפוס את ההרגשה הזאת, ובאופן גאוני לשם כך מגולם דילן עצמו על ידי כמה שחקנים שונים, שהם הוא בפרקים שונים של חייו, וכל אחד מהם הוא צד אחר באופיו ובתפיסת עולמו. לכל אחת מן הדמויות עולם אחר לחלוטין והיא קיימת בתקופה אחרת בהיסטוריה בסופו של דבר אתה רואה את האישיות הזאת מזוויות שונות שהן אנשים נפרדים, ותקופות שונות בהיסטוריה שלנו, שהיא והם דילן.
למי שמכיר אותו זה תענוג. למי שלא מכיר אותו זה יגרום לו לרצות להכיר. בקיצור סרט מאוד מאוד מיוחד. קייט בלנשט בתפקיד דילן זה משהו שכדאי מאוד לראות סרט לא קליל אבל מאוד מאוד מגניב.

Contact - 1997 – trailer
למי שעדיין מגניב אותו מדע בדיוני. כן זה על קשר עם עולמות אחרים וכן זה על יצורים מכוכב אחר. אבל מה שאהבתי בסרט הזה זאת הגישה המאוד מאוד אנושית ורגשית שבה העניין מוצג.
הכל סביב הכמיהה הזאת לקשר… הרצון לדעת שאנחנו לא לבד, ולא ממקום של סקרנות
אלא באמת לדעת שאתה לא לבד בעולם ושהיקום הוא יותר גדול ומופלא ממה שאפשר לתאר.
לדעתי הסרט עושה את זה בצורה מדהימה. יש רגעים קיטשיים במקצת לא אכחיש, אבל זה לא פוגע באמינות של הסיפור. ואני בהיתי במסך במתח במשך כל הסרט אז בקיצור זה שווה את זה

תהנו

היום הלכתי ברחוב בן יהודה, להוציא כסף. על יד הכספומט ישבה קבצנית , די צעירה, מטונפת, בלי שיניים. היא צרחה וקיללה לכל עבר. אני מוציאה כסף. וה"הגיגים" שלה הולכים ומחמירים, אני לא ממש מאמינה למה שאני שומעת מהצד. הוצאתי כסף. התישבתי על ידה הבאתי לה שטר של עשרים. הוצאתי עט ופתק שהיה לי בתיק. "עכשיו תגידי לי כל מה שאת חושבת". כתבתי הכל. והלכתי. רציתי להגיד לה שמגיע לה יותר מ20 שקלים על מה שלקחתי ממנה הרגע אבל לא היה אומץ.
זו מן טיוטה, אבל כבר שרתי חצי מזה היום עם הגיטרה:

נתתי לה 20 שקל בשטר והיא לא יודעת מה לעשות, עם שטרות, בין כל עשרות האגורות‬
נתתי לה 20 שקל בשטר והיא יושבת וצורחת לאוויר, אבל אם יש פה איזהשהו אויר זו בטח האישה הזאת.‬
יושבת וצורחת

תביאו לי תכסף שלכם תביאו לי כסף‬ אין לי כסף
יש לכם כסף יא זונות תביאו לי כסף
תעופו לי מהפנים‬ תביאו לי כסף
אין לי בית‬ אין לי שיניים אין לי גג
כולכם זונות אנלא מפחדת
ישראל שלי‬ ואני מזיינת אותה
ישראל שלי ואני מזיינת אותה בתחת

נתתי לה 20 שקל בשטר. ואני חושבת. על טפל ועל עיקר

אני חושבת
שיש לי את כל הסיבות
בעולם‬
להיות מאושרת
אז איך זה קורה
שאני עוד לא שם‬

נתתי לה 20 שקל בשטר. מה היא חושבת. כשהיא יושבת. על יד כספומט. כספומט זה לשטרות .
נתתי לה 20 שקל בשטר. מה היא חושבת. כשהיא יושבת. על יד כספומט. כספומט זה לשטרות ומי יזרוק עליך שטר.

כולכם זונות תביאו לי כסף תעופו לי מהפנים
אני לא צריכה אף אחד אני לא מפחדת
אני יכולה להסתובב ברחובות בארבע בבוקר ואני לא מפחדת‬
כי יש לי ביצים אני לא צריכה גברים
אני שמה זין על גברים כי יש לי ביצים‬
כי אני גבר אני לא אישה
אני לא צריכה גברים אני שמה זין על גברים
אני לא צריכה גבר‬ אני לא צריכה אף אחד‬
רק את הכסף שלכם ולהביא ביד‬
כסף. להביא ביד

נתתי לה 20 שקל בשטר, וגנבתי לה את כל המילים והקללות
נתתי לה 20 שקל בשטר והמשכתי להתעסק בשטויות.
איך אני מעיזה.

אני חושבת
שיש לי את כל הסיבות
בעולם‬
להיות מאושרת
איך אני מעיזה
עדיין לא להיות שם

יש איזו נקודה פיקטיבית שאנחנו רצים אליה וחושבים שכשנגיע נוכל להישען אחורה, להדליק סיגריה, ולהגיד- אוקיי. עשיתי את זה. עכשיו אפשר לנוח.
אני מהרהרת על הצלחה. ועל המירוץ הזה שהוא ככ רועש ומבולגן, ואני שוכחת לפעמים מה בעצם חשוב ומה אני רוצה. כי תמיד אנחנו ככ עסוקים בלהגיע ל….אנשהוא.. הזה.

אתם יודעים, יש איזה דיבור משעשע שעולה, סביב השאלה הכי שכיחה בשבועיים האחרונים- "יש הגבלת גיל להופעה ??" רגע של רצינות טהורה- וואו. כשאני הייתי בת 13, וגם בת 15, וגם בת 16, שמעתי את הבקסטריט בויז . (ברגעים אלו, מאזינה לליידי גאגא ועושה תנועות מוזרות על הכיסא). אל תטעו לחשוב שאני עושה השוואות של – מה יותר טוב (טוב נו. אולי קצת) , אני עושה השוואות של קליל ואכיל אל מול פחות קליל ופחות אכיל. מה שנקרא- אהבה ממבט ראשון אל מול אהבה ממבט שלישי/רביעי/…./שבע עשרה. נגיד נסטי אפרסק. נסטי אפרסק זה ממש טעים. ממש ממש טעים. על השלוק הראשון הוא ממש טעים. תמיד מרענן. תמיד מתוק. תמיד אני ארצה לשתות נסטי אפרסק. לאחרונה גיליתי את מיץ הגויאבות. אין מה להגיד- הוא מיץ פחות פופלארי. הוא לא פשוט בפה. המרקם שלו מוזר. הוא נראה כמו שפיך. הוא לא נמצא בכל סופר, האריזה שלו קצת מסורבלת. מיץ גויאבות. אני בת 22 ויש דברים שלמדתי לאהוב רק השנה- חציל, בטטה, תאנה. ומיץ גויאבות. אל ההופעות האחרונות הגיעו חבר'ה ממש צעירים, חלקם שרים איתנו חצי מההופעה. פאקין איי.זה מרגש. הייתם יכולים עכשיו לשתות נסטי אפרסק, אבל העדפתם לבוא לאיזו הופעה מיוזעת ורועשת ולא הכי פוליטקלי קורקט במועדון אפלולי.

הלכתם על החציל.
אני מהרהרת על הצלחה.
מה זאת ההצלחה הזאת, אין לי תשובה.
אבל אני יודעת למה אני פה.
בשביל מי שמחפש תאנה. או חציל.

(נכתב בעודי שותה נסטי אפרסק ואוכלת פיצה)

היי לכולם
רציתי להודות לכל מי שהיה בהופעה בקארסון אתמול, ובכלל לכל מי שמלווה אותנו בתקופה האחרונה. זה לא מובן מאליו. לא לנו, ולא בכלל.
אז תודה על התמיכה והאהדה והסבלנות, כי הנה השירים יוצאים. זה אכן קורה והנה ההופעות מתחילות.
אתמול בקרסון הייתה ההופעה הראשונה מזה תקופה ארוכה, זאת רק ההתחלה של הבורדל
אחרי שנסיר את החלודה קצת ניתן כמה הופעות בלתי נשכחות
וזאת הבטחה

אני נהנתי על אף שנאלצתי לנסות לתופף יחסית בשקט (?!) עקב האקוסטיקה במקום, בכל זאת אנשים רוצים לשמוע גם את המילים של השירים
:\
ושמחתי לשמוע מאנשים שהגיעו אלי אח'כ על שירים שחסרו להם בהופעה, ותהיו בטוחים שלקחנו לתשומת ליבנו

יאללה בכיף
ונתראה בקרוב
סוף סוף על הבמה
ולא בתוכניות בידור מסוג כזה או אחר
נשיקות
הוד

אתמול בלילה חזרתי מהופעה, בעודי הולכת ברחוב, אני קולטת בחור ובחורה הולכים לצידי כשהבחור נועץ בי מבטים.
אין זה מקרה נדיר (גם לפני שחיי השתנו מן הקצה אל הקצה דאגתי להסתובב בטייץ מוזהבים ושאר ירקות בכדי למשוך את תשומת ליבו של ההמון).
כשאני חולפת על פני הזוג אני שומעת את הבחור מלמל לחברתו :
"זאת לא ההיא מפרויקט מסלול ?"
עוד לא גיבשתי דיעה מוצקה על המקרה. אבל אני עובדת על זה.

אולי ריחמתי קצת על האזרח הפשוט שמפוטם בכמויות מידע בלתי נדלות, שכולן תחת הכותרת "ריאלטי". אין לו אלא להיקלע לדיסאוריאנטציה קיומית.
ולחשוב שיש אנשים שמטרידה אותם פצצת האטום. פחח.

לא כייף להפסיד. גם לא במשחק דוקים.
ולהפסיד במשחק דוקים מול כל המדינה. אוי! זה כל כך משפיל.

זה היה רגע עם האגו של איה.

יצאתי להרפתקאה. גם טדי הפקות יצאו להרפתקאה. לונה פארק. יש יגידו שלקחו אותי על תקן בשר תותחים, גימיקי בלבד. שיגידו.
היה לכולנו ברור שמתמודדת קונבנציונאלית לתוכנית, אני לא. רחוק מזה. השאלה ששאלנו את עצמינו היא לא כמה זמן אני אשרוד בתוכנית אלא כמה מהר יעיפו אותי ממנה.
והשאלה היותר חשובה ששאלנו את עצמינו היא כמה אני אצליח "לשמור" על עצמי.
הייתי איה לכל אורך הדרך. לא סתם איה, הבאתי את עצמי באקסטרים. זה לא היה קל. זה לא מובן מאליו. אם רק היו לי המילים להסביר, כמה זה קשה מפחיד ומסובך. אבל זה אפשרי. עובדה שזה קרה. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות.
עפתי משם בטיל.
זה היה צפוי. זה לא היה מפתיע. זה היה משפיל. אבל זה גם סוג של כבוד.
כי הקול שלי נשמע. טהור ונקי. הבאתי את השירים שלי, את המוזיקה שלנו. באתי מכוונת מטרה והכל הלך כמתוכנן.
אם הייתי מרגישה שלא הצלחתי להביא את עצמי עד הסוף, שלא הייתי מספיק טובה, שיכולתי לתת יותר, שהתפשרתי, ששייפתי פינות.. אבוי לי. הייתי קבורה היום מתחת לשמיכה.
בשידור החי ביום ראשון, הרגשתי שאני מופיעה בפאב מול 40 איש עם החתיכים שלי ושכרגיל, הכל לגיטימי. אחד הנגנים שם (הם נדירים ומדהימים אחד אחד. נימי פודי גילי לא לקנא) אמר לי זמן מה לפני עליית השידור – פשוט תשימי זין.
פשוט שמתי זין. זין על זה שכל המדינה מסתכלת, ופריים טיים, וטלויזיה ומה עובר טוב ומה לא. הייתי איה ב-120 אחוז, נתתי את הכי טוב שלי, הייתי משוחררת, היה לי כייף. ומי שזה לא יפה בעיניו, זה לא יפה בעיניו – לא בשליטתי. לא רוצה שיהיה בשליטתי.
עפתי.
אבל היה יכול להיות יותר עצוב, אם הייתי שרה שיר יפה ונעים , מעפעפת למצלמה בניסיון נואש להתחבב על הקהל, ועוד עוברת שלב… איזו בושה.
עפתי משם בחזה מתוח וראש מורם. פעם ראשונה הרגשתי שלמות אמיתית מהי. הרגשתי אמיצה. הרגשתי שלכמה וכמה אנשים שעומדים מאחורי התוכנית, יש אומץ. הרגשתי שניצחתי. קצת. את המערכת.
טוב. רציתי לשבור גיטרה בגמר באילת. היו פנטזיות כאלה. מודה ומתוודה.
אבל פסדר.. פנטזיות. שאני לא אספר לכם על מה אני חושבת כשאני….